״כאמנית מושגית אשר התחנכה בשלהי שנות ה70 על הרחבת גבולות השפה הויזואלית, לאפשרויות ביטוי באמנות מושגית, באמנות אדמה, ובאמנות גוף,יצרתי פרקטיקת עבודה המחוללת סינתזה של שפות אלו. במקור, האמנות המושגית התאפיינה בַרזון של אמצעי הביטוי, אולם אני בחרתי להעשיר את מגוון  החומרים והמתודות של המבעים החזותיים. הבחירה בשפה המטפורית המורחבת, ממזגת למעשה, בין כמה שדות משמעות, ויוצרת משהו חדש. בכך נוצר תהליך יצירתי שהתפתח מעבודה לעבודה, תוך ציטוט עצמי, ושימוש בכל שלב כ'רדי מייד' (כניסוחו המכוֹנֵן של מרסל דושאן) שישתלב בתצלומים הבאים, וכהמשך לסדרה. לתפיסתי, העֵרך האפשרי לצילום כאמנות, בעידן הדיגיטלי, הינו הערך ההגוּתי-  התכתבות עם מרחב תרבותי של יוצרים אחרים מתחומי הספרות, מחקרים עדכניים במדע, וטקסטים פילוסופיים, כמקורות השראה רעיוניים לדימויים בעבודות. בסדרת הצילומים בנושא המיפוי בחרתי לצטט הדפסים ותחריטים עתיקים של מפות באמצעות סריקת המקורות ושילובם במרחב הקונקרטי, בפני השטח ובשכבות העומק המצולמות. כמו כן ניתן להבחין בעבודות בשימושים בעיקרון התמציתי והמדעי של המיפוי: מיפוי לב, מוח, עין, ומיפוי הגנום כ: ד.נ.א. כל אלו מהווים צורת ביטוי כסַמַנים של בחינת המציאות, וכסימני חותָם אישיים המופיעים כדימויים מכוננים ומחוללי שינוי ביצירות, עם חלוף השנים. כאמנית רב תחומית העובדת בפיסול, בציור ובצילום בחרתי להדגיש את  'עומקו של נייר הצילום'. הפרדוקס המילולי, שהרי לנייר הדו מימדי אין עומק..רק מדגיש את פוטנציאל ההכַלה של האינפורמציה הדיגיטלית. פרקטיקת יצירת העבודות מעוגנת ב: תיאוריית הרשתות  הריזומטית ((Rhizome שפותחה על ידי הפילוסופים הצרפתיים, ז'יל דלז ופליקס גואטרי, ועומדת במרכז השיח התרבותי העכשווי. תפיסה זו מבוססת על העיקרון לפיו המציאות הינה כמעין רשת המורכבת מסדרה של אובייקטים המקושרים ביניהם ונפגשים בצמתים, שריבויים יוצר רשת מורכבת יותר. המחשבה הריזומטית הינה רב-ערכית, ובתוכה מתחוללים שינויים ומטמורפוזות, התהוויות והתפשטות לאין קץ. בזכות מלאכת הצירוף ההומוגנית, מתקבלת תמונת עולם  מרוּבֵדת, מתועדת וסימבולית במשטח אחד.״